תנ"ך על הפרק - ישעיה ז - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה ז

341 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֡י בִּימֵ֣י אָ֠חָז בֶּן־יוֹתָ֨ם בֶּן־עֻזִּיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה עָלָ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ־אֲ֠רָם וּפֶ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לַמִּלְחָמָ֖ה עָלֶ֑יהָ וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לְהִלָּחֵ֥ם עָלֶֽיהָ׃וַיֻּגַּ֗ד לְבֵ֤ית דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר נָ֥חָֽה אֲרָ֖ם עַל־אֶפְרָ֑יִם וַיָּ֤נַע לְבָבוֹ֙ וּלְבַ֣ב עַמּ֔וֹ כְּנ֥וֹעַ עֲצֵי־יַ֖עַר מִפְּנֵי־רֽוּחַ׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒ צֵא־נָא֙ לִקְרַ֣את אָחָ֔ז אַתָּ֕ה וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ אֶל־קְצֵ֗ה תְּעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה אֶל־מְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בָּחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַאֲרָ֖ם וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃יַ֗עַן כִּֽי־יָעַ֥ץ עָלֶ֛יךָ אֲרָ֖ם רָעָ֑ה אֶפְרַ֥יִם וּבֶן־רְמַלְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃נַעֲלֶ֤ה בִֽיהוּדָה֙ וּנְקִיצֶ֔נָּה וְנַבְקִעֶ֖נָּה אֵלֵ֑ינוּ וְנַמְלִ֥יךְ מֶ֙לֶךְ֙ בְּתוֹכָ֔הּ אֵ֖ת בֶּן־טָֽבְאַֽל׃כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה לֹ֥א תָק֖וּם וְלֹ֥א תִֽהְיֶֽה׃כִּ֣י רֹ֤אשׁ אֲרָם֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וְרֹ֥אשׁ דַּמֶּ֖שֶׂק רְצִ֑ין וּבְע֗וֹד שִׁשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה יֵחַ֥ת אֶפְרַ֖יִם מֵעָֽם׃וְרֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ שֹׁמְר֔וֹן וְרֹ֥אשׁ שֹׁמְר֖וֹן בֶּן־רְמַלְיָ֑הוּ אִ֚ם לֹ֣א תַאֲמִ֔ינוּ כִּ֖י לֹ֥א תֵאָמֵֽנוּ׃וַיּ֣וֹסֶף יְהוָ֔ה דַּבֵּ֥ר אֶל־אָחָ֖ז לֵאמֹֽר׃שְׁאַל־לְךָ֣ א֔וֹת מֵעִ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ הַעְמֵ֣ק שְׁאָ֔לָה א֖וֹ הַגְבֵּ֥הַּ לְמָֽעְלָה׃וַיֹּ֖אמֶר אָחָ֑ז לֹא־אֶשְׁאַ֥ל וְלֹֽא־אֲנַסֶּ֖ה אֶת־יְהוָֽה׃וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֖א בֵּ֣ית דָּוִ֑ד הַמְעַ֤ט מִכֶּם֙ הַלְא֣וֹת אֲנָשִׁ֔ים כִּ֥י תַלְא֖וּ גַּ֥ם אֶת־אֱלֹהָֽי׃לָ֠כֵן יִתֵּ֨ן אֲדֹנָ֥י ה֛וּא לָכֶ֖ם א֑וֹת הִנֵּ֣ה הָעַלְמָ֗ה הָרָה֙ וְיֹלֶ֣דֶת בֵּ֔ן וְקָרָ֥את שְׁמ֖וֹ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃חֶמְאָ֥ה וּדְבַ֖שׁ יֹאכֵ֑ל לְדַעְתּ֛וֹ מָא֥וֹס בָּרָ֖ע וּבָח֥וֹר בַּטּֽוֹב׃כִּ֠י בְּטֶ֨רֶם יֵדַ֥ע הַנַּ֛עַר מָאֹ֥ס בָּרָ֖ע וּבָחֹ֣ר בַּטּ֑וֹב תֵּעָזֵ֤ב הָאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה קָ֔ץ מִפְּנֵ֖י שְׁנֵ֥י מְלָכֶֽיהָ׃יָבִ֨יא יְהוָ֜ה עָלֶ֗יךָ וְעַֽל־עַמְּךָ֮ וְעַל־בֵּ֣ית אָבִיךָ֒ יָמִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־בָ֔אוּ לְמִיּ֥וֹם סוּר־אֶפְרַ֖יִם מֵעַ֣ל יְהוּדָ֑ה אֵ֖ת מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִשְׁרֹ֤ק יְהוָה֙ לַזְּב֔וּב אֲשֶׁ֥ר בִּקְצֵ֖ה יְאֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְלַ֨דְּבוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ אַשּֽׁוּר׃וּבָ֨אוּ וְנָח֤וּ כֻלָּם֙ בְּנַחֲלֵ֣י הַבַּתּ֔וֹת וּבִנְקִיקֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים וּבְכֹל֙ הַנַּ֣עֲצוּצִ֔ים וּבְכֹ֖ל הַנַּהֲלֹלִֽים׃בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יְגַלַּ֣ח אֲדֹנָי֩ בְּתַ֨עַר הַשְּׂכִירָ֜ה בְּעֶבְרֵ֤י נָהָר֙ בְּמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר אֶת־הָרֹ֖אשׁ וְשַׂ֣עַר הָרַגְלָ֑יִם וְגַ֥ם אֶת־הַזָּקָ֖ן תִּסְפֶּֽה׃וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא יְחַיֶּה־אִ֛ישׁ עֶגְלַ֥ת בָּקָ֖ר וּשְׁתֵּי־צֹֽאן׃וְהָיָ֗ה מֵרֹ֛ב עֲשׂ֥וֹת חָלָ֖ב יֹאכַ֣ל חֶמְאָ֑ה כִּֽי־חֶמְאָ֤ה וּדְבַשׁ֙ יֹאכֵ֔ל כָּל־הַנּוֹתָ֖ר בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֣ה כָל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֧ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֛ם אֶ֥לֶף גֶּ֖פֶן בְּאֶ֣לֶף כָּ֑סֶף לַשָּׁמִ֥יר וְלַשַּׁ֖יִת יִֽהְיֶֽה׃בַּחִצִּ֥ים וּבַקֶּ֖שֶׁת יָ֣בוֹא שָׁ֑מָּה כִּי־שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תִּֽהְיֶ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃וְכֹ֣ל הֶהָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּמַּעְדֵּר֙ יֵעָ֣דֵר֔וּן לֹֽא־תָב֣וֹא שָׁ֔מָּה יִרְאַ֖ת שָׁמִ֣יר וָשָׁ֑יִת וְהָיָה֙ לְמִשְׁלַ֣ח שׁ֔וֹר וּלְמִרְמַ֖ס שֶֽׂה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויהי. ולא יכול. רמז לפקח בן רמליהו, על כן כתוב אחריו נחה ארם על אפרים:ויוגד. בעבור היות המלך על עשרת השבטים בתחלה מאפרים תקרא המלכות כן:על אפרים. כמו עם, וכן ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל"ה כ"ב):ויאמר. צא נא, כמו עתה:שאר ישוב. שם בן הנביא כאשר אפרש, והאומרים כי בנך מגזרת בינה אין להן בינ' בדקדוק:תעלת. כמו אשר בתעלה לחכה (מלכים א' י"ח ל"ח), והמי' רצים, ואין הברכה ככה, כי הברכ' מקום חיבור מימי הגשמים'. ורבי' אמרו שנקראת כן בעבור שמימיה מקום [צ"ל ממקום] מבורך:ואמרת. השמר. מלרע מגזרת שמרים (ישעיהו כ"ה ו') כמו ושקט הוא על שמריו (ירמיה מ"ח י"א), והטעם שב על שמריך, כי לעולם השמר מלשון שמירה הוא מלעיל, והעד אל תירא:והשקט. פועל יוצא והטעם נפשך או עמך:ודמה אלה המלכים לזנבות אודים, כמו אוד מוצל מאש (זכריה ג' ב'), והטעם שהם כמו הנשאר לאוד שיעלה עשן ואין כח לו לבער על כן בחרי אף כי בחרי אפם ידמו לזנבות:יען. כמו בעבור, ויתכן היות הי"וד סימן העתיד:נעלה. ונקיצנה. פועל יוצא, עד שיקוצו מפנינו, והטעם על ירוש' על כי [צ"ל כן] ונבקיענה:את בן טבאל. יש אומרים כי הוא בתמורה רמלא והוא בן רמליהו, וזה הבל, [כי] בעבור שהזכיר בתחילה בן רמליהו והוא אומר עם ארם ונמליך מלך, יש אומר הטוב אלינו, ואין מלת אל כי אם כלא, כאילו אמרו את בן טוב לא, והנכון שהוא שם שר גדול מישראל או מארם:כה. לא תקום, זאת העצה כי כן הזכיר למעלה יעץ, וכבר הודעתיך כי כל פועל אם לא נזכר השם, הו' בכח הדבור:כי. טעם כי כמו כי עם קשה עורף הוא (שמות ל"ד מ'), אך על פי, והטעם בעבור רצין ופקח הצרים על ירושלם:ובעוד. כאומר עוד נשארו שנים ויהיה כן, ותוספ' הבי"ת כבי"ת בטרם, ותחלת זה החשבון משנת הרעם שהיה בימי עוזיה שהתנבא עמוס וישראל גלה יגלה (עמוס ז' י"א), וכמוהו ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום (שמואל ב' ט"ו ז'):יחת. מגזרת החתות (ישעיהו ט' ג') והוא מבנין נפעל, כמו ימם (ישעיהו י"ג ז'), והטעם שיהיה לו רע מעם שיבוא עליו, ויתכן היות יחת מבעלי הנו"ן כמו יגש, וכמוהו תחת גערה במבין (משלי י"ז י') והנה נראה הנו"ן במלת הנחת יי גבוריך (יואל ג' י"א) והטעם שירד מהיותו נחשב לעם:וראש. כאשר פרשתי:אם לא תאמינו. תחסר מלת דברו, והטעם בקשו אות, על כן כתיב אחריו ויוסף יי שאל לך אות, והנה יראה כאשר אמר הנביא אם לא תאמינו שלא ענה:וטעם כי לא תאמנו בעיבור שאין אמונה בכם כמו ויאמנו דבריכם (בראשית מ"ב כ'):ויוסף דבר אל אחז. על ידי ישעיהו וכמוהו וידבר יי אל מנשה ואל עמו (דברי הימים ב' לג י'):שאל העמק שאלה. ציווי אחר ציווי בלא דבק וי"ו, וכמוהו התאחדי הימיני (יחזקאל כ"א ט"ו) ומלת שאלה על משקל יי שמע' (דניאל ט' י"ט), כאילו אמ' שאל והעמק בשאל' שתהיה למטה או הגבה למעלה, ורבי' אמ' שמלת העמק גם הגבה שם הפועל:ויאמר. מתשובת הנביא ידענו כי מחשבת אחז היתה לרעה וטעמו לא ארצ' לשאול ולנסו' כי אדע שלא יוכל לעשות מה שאשאל ממנו:ויאמר. הלאות. דבר שלא יוכל לעשותו, והנה טעמו בעבור שאתם מלכים ואין כח באדם כנגדכם תחשבו כי כן השם:לכן. טעם 'הוא' אע"פ שאתם לא תשאלו האות הוא יתננו לכם, והתימה מהאומרים שעל אלהיהם ידבר, והנה האות נתן לאחז ואותו נולד אחרי שנים רבות, ועוד שאמר כי בטרם ידע הנער טוב ורע תעזב האדמ', והנה היתה ארץ אפרים גם דמשק עזובה בשנת שש לחזקיהו, והכתוב אמר מפני שני מלכיה, ורבים השתבשו ואמרו כי עמנואל הוא חזקיה, וזה לא יתכן שאם אמרנו שזאת הנבואה היתה בתחילת מלכות אחז, הנה כל מלכותו שש עשרה שנה וכאשר מת היה חזקיהו בן חמש ועשרים שנה, ואחרים אמרו שהוא בן אחז, ואחרים אמרו שהוא משל למלכות, ואם כן מה טעם לדעת הנער טוב ורע, ומה טעם למהר שלל לקר' אב ואם (ישעיהו ח' ד'). והישר בעיני שעמנואל הוא בן ישעיהו, גם כן מהר שלל, והעד ואקרב אל הנביאה (ישעיהו ח' ג'), גם כן שאר ישוב. וכל אחד מאלה השלשה בנים נקראו [צ"ל נקרא] לאות מה שעתיד להיות, הנה עמנואל שהשם יעזרם ויהיה עמם בצר' שהם עומדים [בה] בעבור שני המלכים, ומהר שלל שבאה עת גלות שומרון, ושאר ישוב ששארית ישראל יעשו תשובה, והנה העד הנאמן על זה הפי', הנה אנכי והילדים אשר נתן לי (ישעיהו ח' י"ח) כמו הילדים אשר חנן אלהים, (בראשית ל"ג ה'), והמפרשים אותם תלמידים יראוני כמוהו במקרא, גם ישעיהו היה לאות ולמופת על מצרים (ישעיהו כ' ג'), ויאמר הגאון כי האות הוא שיהיה זכר, ולפי דעתי שהאות חמאה ודבש יאכל, כי אין מנהג הילדים שיאכלו בעת לדתם:וידענו כי הקטן בשנים יקרא נער והנקבה נערה, גם כן עלמה והזכר עלם, והנה יתכן להיותה בתולה או בעולה, כי אין בטעם רק כנגד השנים, ועלם יוכיח והנה ודרך גבר בעלמ' (משלי ל' י"ט) ואיננה בתול' כלל, בעבור שאמר בראש לא ידעתים:וקראת. העלמה כמו וחטאת עמך (שמות ה' ט"ז):חמאה. לדעתו מאוס, במאכל הרע כי הטוב הוא המתוק:כי וגו'. יש אומרים בן עשרים שנה בעבור דברי משה מבן עשרים (שמות ל' י"ד), אם כן היתה זאת הנבואה אחר שתי שנים במלכות אחז, ויתכן היותו פחות מעשרים:יביא. הטעם כאשר תגלה שומרון ודמשק אז יבא סנחריב על יהודה:והיה. המשיל החיל לזבוב:וטעם 'דרך מצרים' כי עבר עליהם מלך אשור וכולם באו לעזרו:ובאו. מלת ונחו מלרע כמו כי שמו אותי בבור (בראשית מ' ט"ו) ושמו את שמי (במדבר ו' כ"ז):הבתות. מקום שממ', מגזרת ואשיתהו בתה (ישעיהו ה' י'):ובנקיקי הסלעים. אין לו חבר ופירושו לפי מקומו:גם הנעצוצים אילנים אין להם פרי, וכן ותחת הנעצוץ (ישעיהו נ"ה י"ג):גם אין אח למלת הנהלולים, והנה יהיו רבים עד שיחנו במקום היישוב ואשר אין שם יישוב:ביום. בתער השכירה. משל על יציאת מלאך השם והרג מחנ' אשור, יש מפרשי' 'השכירה' הגדולה, ואמרו כי כמוהו גם שכיריה בקרבה (ירמיה מ"ו כ"א), ולפי דעתי שהשכיר' שם כמו בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח'), והוא מגזרת שכר שיקח בעל התעד, בעבור שהיה חדה מאד, כי זאת היא אומנותו, וטעם את הראש והזקן ושר ונגיד, כי כן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב כ"א):והיה. ושתי צאן. דרך קצרה והטעם שיות.וטעם 'יחיה איש' מי שיהי' בירושלם:והיה וגו'. הטעם שהשם יתן ברכה כי יבא רב ממעט, על כן אות חמאה ודבש יאכל:והיה. אשר יהיה שם, כמו היה, וכן אז ישיר משה (שמות ט"ו א') יעשו עגל (תהלים ק"ו י"ט):לשמיר ולשית. מיני חוחים, והטעם כי מחנ' אשור השחיתו את האר' שנה אחר שנה:בחצים. לא יוכל אדם לבא במקום הכרמים שהיו, כי אם בחצים, כי יפחד שיש יעד שנחבאו לסטי' או חיות בחוחים:וכל ההרים אשר במעדר וגו'. שהיו הכרמים שם בתחילה מתקנים יתקנום עתה, כי לא יהיו שם חוחים, וכל כך יתן השם ברכה בכרמי ההר עד שישלחו השור שם, כטעם אסרי לגפן עירה (בראשית מ"ח י"א), והנה אמר כי מעגלה אחת ושתי צאן ירבה החלב, וכרמי [צ"ל ובכרמי] ההר שימלטו לבדם יתן השם ברכה עד בלי די:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך